Sunday, September 16, 2007

חשבון נפש

עם יד על הלב האם מישהו מאיתנו יכול להצביע על ביה"ס שפועל כפי שאנחנו חושבים שצריך לפעול?
ההצלחה היחידה שאני רואה באופק זה הוצאת מורי מחשב מבתי הספר אבל האם זה עזר במשהו? יצא לכן לשבת ליד מנהלת ביהס כשהיא מראה לכן את אתר ביהס בגאווה רבה ואתם בלב חשים עייפות מצטברת?
האם ניתן להצביע על ביה"ס שבתום השנה אכן הצלחתן להביאו למקום אחר ? והוא מסוגל להמשיך לבד? האם לא לקחנו על עצמינו משימה כבדה מידי לשנות דרכי הוראה? האם לא מספיק שיגעו במחשב ? מה רע בכך שיכתבו דף עבודה במחשב ? מדןע תמיד צריך לחשוב על הערך מוסף? אולי לא ניתן להגיע לאן שאנחנו שואפים? מתי נחליף שיטה? אולי הדרך לא נכונה?
סתם הירהורים מדכאים אחרי הכיף של החגים...

נערה ממש אוצר

,
הוזמנתי למפגש סדנאי שהעבירה אותו מנחה מטעם עמותה ששייכת לגוף עשיר למדי, שלא קיבל אישור ממשרד החינוך אבל ניתן לו אישור ממנכלית משרד החינוך הקודמת ,שבעצם לא אחראית על מתן אישורים . כלומר כדי לפשט את העניין הגוף האחראי על מתן אישורים לעמותות, במשרד החינוך, לא נתן את אישורו.
וכך אני ניצבת בתוך דינמיקה קבוצתית כשבאויר מרחפות מילים חשובות כמו שלום, אהבה, רעות...ואנחנו מפעילים את רגלינו וידינו במרץ רב לכל קולה הרך של המנחה ...וחושבת האם נכון הוא (שאנחנו הנמצאים שם בכובעינו כנציגי המערכת (במקום ששייך למשרד החינוך) מבצעים פעילות שדומה קצת לפעילות מסיונרית, מעמותה שלא קיבלה אישור פורמלי משפי , ולמעשה נכנסת וחודרת בכוח הכספים הרבים שיש לה..) האם נכון להשתתף במהלך כזה ...להיות קול ..לזרום...
כשהעלתי את הבעייתיות של הנושא נאמר לי שמטרת הסדנא לחזק את הקשר בין הנוכחים שנהיה כגוף אחד מתכנן ויוזם.
המפגשים ( 10 במספר סה"כ 30 שעות) אמורים להמשך עד ינואר ....
הדילמה הבלתי פתורה שלי האם להמשיך ולהשתתף בסדנא, כדי שאוכל להכנס לעיר ולהשתתף בהחלטותיה או להיות נאמן לתחושותי ולהפסיד את העיר