ביקרנו בשני בתי ספר בהפרש של שעה אחד מהשני אבל התגלה הפרש של שנות דור אחד מהשני.
פתאום אתה מגלה את ארץ ישראל בהתגלמותה הקצוות..התקציבים..האיכויות... אתה מגלה בתי ספר שבהם המנהלת מדברת עברית קלוקלת , ביה"ס מוזנח הקירות חשופים, הרצפה זועקת לנקיון מינימלי, הכל הרוס . חדר המנהלת מבולגן, המנהלת מיואשת המזכירה נראת מוזנחת הריח באויר הוא ריח של דלות איומה של יאוש , חוסר אונים... ואז אתה פונה לביה"ס אחר לעיתים במרחק של יריקה, הגבול, הוא כל כל כך משמעותי רואים את זה יפה בין מדינות כמה עצוב שגם בין בתי ספר . פתאום מתגלה ביה"ס מרווח , מנהלת סמכותית, קירות ופינות עבודה , ילדים מחונכים, מורים מחייכים ומחויביים ,תשתיות , תקציבים,השמים הם הגבול . ואתה שואל את עצמך למה? הרי מערכת החינוך אמורה להיות שיויונית והפערים כל כך גבוהים איך מגשרים הרי לא מדובר בפריפריה מדובר במחוז עשיר...עצוב
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
2 comments:
ונשאלת השאלה
מה עושים כשראים את זה?
מי יכול לשנות?
האם כדאי/צריך להפנותתשומת ליבו של מישהו לתופעה כזו?
מה עושים הוא קו הגבול העדין בין תרומה לקידום לבין פעולה שיכולה להתפרש ע"י ביה"ס כבקורת ממקום לא הוגן. התאור של ביה"ס המבולגן ללא גבולות ברורים מצביע על סגנון ניהולי לקוי ביותר והשאלה הגדולה האם ואיזו התערבות חיצונית עשוייה לתרום לשיפור, אם מדובר במצב ללא תקווה הרי שצריך לנקוט באמצעים קיצוניים, יש למישהו אומץ לכך?
Post a Comment